ביטוח רכב והדלת הפתוחה
כתוצאה מדלת פתוחה ברכב התובע ניזוקו הרכבים של התובע ושל הנתבע,
ומאחר שהצדדים סברו כל אחד כי השני אשם,הגישו כל אחד מהצדדים תביעה לבית המשפט. שני הצדדים בחרו לא להפעיל את פוליסת ביטוח רכב אשר ברשותם.
התובע שהוא גם הנתבע יקרא "התובע" התובע טוען שהחנה את רחבו בתחנת דלק, כאשר דלת רכבו הייתה פתוחה ורכב הנתבע שנכנס לנתיב התדלוק פגע ברכבו של התובע. בעקבות כך מבקש התובע לחייב את הנתבע בנזקין בסך של 3547 ₪ .
הנתבע סבור כי האשם לגרימת הנזקים רובץ על התובע, לאחר שסיים לשטוף את רכבו במתחם תחנת הדלק פנה לצאת מהתחנה ומאחר וכל הנתיבים עמדו רכבים, פנה הנתבע לצאת דרך הנתיב השמאלי ביותר שהוא הנתיב רחב ממנו יוצאות מכוניות מהתחנה.
רכבו של התובע עמד בנתיב התדלוק השמאלי עם דלתות סגורות וכאשר הנתבע החל לחלוף על פניו וכאשר היה מקביל לרכבו של התובע פתח הנהג את דלת הנהג וכתוצאה מכך נפגע רכבו של הנתבע,(דלת קדמית ימנית) לכן הגיש הנתבע תביעת נגד ודרש לחייב את התובע לשלם לו 5000 ₪
לאור טענת הצדדים עולה השאלה השנויה במחלוקת, האם דלת מכוניתו של התובע הייתה פתוחה בטרם חלף הנתבע על פניו או שהדלת נפתחה בעת שהנתבע חלף על פניו וכתוצאה מכך פגעה הדלת שנפתחה ברכבו של הנתבע
לאחר שעיינתי בתביעות ושמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו אני קובע, ששני הצדדים אחראים ושני הצדדים תרמו את תרומתם לנזקים שנגרמו. מהעובדות כפי שנכתבו לפני עולה שבין אם התובע פתח את בדלת בטרם חלף הנתבע ובין אם פתח את הדלת בעת שהנתבע היה כבר במקביל אליו הרי בשני המקרים האשם רובץ על התובע משום שבנסיבות כפי שנתבררו פתח התובע את הדלת בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת ולא שם לב לבואו של רכב הנתבע.
תקנה 80 (א) לתקנת התעבורה, התשכ"א 1961 קובעת, לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי זהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך. התקנה הנ"ל לא מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית או פתיחת דלת הנמשכת לאורך זמן, המבחן על פי התקנה זו הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש וכי הפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי דרך. כך שאין זה משנה אם הנהג פתח את הדלת כאשר הרכב הנוסע משמאלו עמד לחלוף על ידו או שהוא פתח את הדלת והשאירה פתוחה לאורך זמן.
תאונות רבות קורות בשל השארת דלת פתוחה או פתיחת דלת בזמן שרכב אחר חולף על פניו, תאונות הגורמות לנזק ברכוש, כי אם באחר והנזק הינו בסכום נמוך פוליסות ביטוח רכב מקיף אינה מופעלת, והגיע הזמן שהנוהגים ברכב לא יפתחו דלתות מבלי לבדוק אם הפתיחה אפשרית, וגם הגיעה הזמן שהנוהגים ברכב לא יעמדו עם רכבם עם דלת פתוחה לרווחה עד שיסדירו ענינהם מחוץ לרכב או בתוך הרכב,
מכאן שגם אם אקבל טענת התובע כי עמד כך עם דלת פתוחה ובמיוחד לאור דבריו כי עמד עם דלת פתוחה כאשר רגלו מחוץ לרכב הרי שבמעשה זה נהג התובע בחוסר זהירות ובחוסר התחשבות בנהגים האחרים הצריכים לחלוף על פניו.
במעשהו זה של התובע גרם הוא שהדלת תשאר פתוחה אל כיוון קטע הנתיב בו התנהלה תנועת רכבים וגם סיכן את עצמו, כאשר השאיר את הדלת פתוחה ורגלו עדיין מחוץ לרכב.
התובע דאג להביא עד מטעמו אך עד זה לא רואה עין בעין עם התובע את צורת פתיחת הדלת שכן בעוד שהתובע טוען שהדלת הייתה פתוחה 20 ס"מ ורגלו הייתה על המשקוף ואז הרגיש מכה בדלת והדלת נטרקה לו חזרה על הרגל, מעיד העד שבעת האירוע עצמו הוא כבר ישב בתוך הרכב ואילו התובע ירד לתדלק, כאשר התובע סיים את התדלוק חזר התובע לרכב אך העד לא זוכר אם באותה עת שהתובע תדלק הייתה הדלת פתוחה. זאת ועוד התובע העיד כי הדלת הייתה פתוחה ורגלו עדיין על המשקוף אך העד מעיד כי התובע כבר ישב ברכב עת הייתה הפגיעה בדלת אם כי לאחר מכן ידע העד לחזור בדיוק על מה שאמר התובע, שהדלת הייתה פתוחה 20 ס"מ ואז רגלו של התובע הייתה על דופן הדלת ועל המשקוף.
אני לא מקבל את עדות התובע שאכן הדלת הייתה פתוחה 20 ס"מ והרגל שלו הייתה על המשקוף שכן לפי עדות התובע נסגרה הדלת על הרגל כתוצאה מהמכה שהדלת קיבלה ממכונית הנתבע ואם כן אכן הפגיעה בדלת גרמה לטריקה על הרגל אין לי ספק כי במקרה זה היה נפגע התובע פיסית.
גם אם קבעתי את אחריותו של התובע לגורם התאונה בשל הנימוקים שפורטו לעיל הרי לאור הנסיבות אני קובע כי גם הנתבע תרם את תרומתו לגורם הנזקים, זאת משום שעצם הפגיעה בדלת מכונית התובע מצביעה על כך שהנתבע נסע יותר מדי צמוד לרכב התובע ובאופן כזה מאחר ונסע ברווח כזה פחות מרווח של פתיחת דלת אזי בנהיגה כזאת נסע גם הנתבע בחוסר זהירות ומבלי לשמור מרחק מספיק מרכב התובע אילו היה הנתבע שומר על מרחק המגיע לפחות עד רווח של פתיחת דלת התאונה הייתה נמנעת לכן לאור כל הנימוקים שפרטתי לעיל אני קובע כי במעשיו של התובע יש משום אחריות גבוהה יותר מאחריותו של הנתבע ולכן בחלוקת אחריות זו אני קובע את אחריותו של התובע עד כדי 70% ואילו את אחריותו של הנתבע עד כדי 30% בהתאם לכך על כל אחד מהצדדים לפצות את הצד השני
באשר לסכום הפיצוי הרי התובע הוכיח אך ורק נזק של 2997 ₪ ואילו יתרת סכום הנזק לא הוכח הערכה סתמית של הפסד זמן טלפונים וימי עבודה מבלי לפרט סכום הנזק של פריט ופריט ומבלי להוכיח סכומי נזק אלה ,ולכן לא יכולים להתקבל.
באשר לסכום הפיצוי של הנתבע אני קובע כי הנתבע הוכיח נזק של 4793 ₪
סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 899 ₪ (30% מסך של 2997 ₪ )
וכמו כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 3355 ₪ (70% של 4793 ₪ )
הסכומים הנ"ל ניתנים לקיזוז ולאחר קיזוז הסכומים אני מחייב את תובע לשלם לנתבע סך של 2456 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות 10/09
לקבלת הצעה עבור ביטוח רכב - התחל כאן.
